<
Menu
מוסיקה של פרבר מזרחי גרסת הדפסה
מוסיקה פולנית

כל כותרות הביניים הם שמות של שירים פולניים
נראה, שלכל עשור יש סגנון מוסיקלי, שמבטא את רוחו ואת הרעיונות שלו, אך לצידו קמים זרמים שנמצאים באופוזיציה. כדי לא לחפש רחוק מדי, מספיק אם נזכיר את שנות ה-80 – התקופה שבה הפופולריות של הדיסקו הגיעה לשיאה, אך בה בעת הייתה גם תקופה פוריה מאד למוסיקה אלטרנטיבית. בשנים אלו התקיימו הופעות ביכורים של להקות בעלות השפעה, כגון: The Smiths, REM ו-Sonic Youth. בפולין, דיכוטומיה זו הייתה חדה יותר ונבעה מהמצב הפוליטי במדינה, שגרם לכך שלהקות, שהיוו אלטרנטיבה לכוכבים הפופולריים, היו מחוץ לשוק העיקרי, והלחץ המתמיד של הצנזורה עליהן, גרם לבעיה לא רק בהפקת תקליטים אלא גם בהפקת קונצרטים. המצב, שבו רוב האנשים הצעירים בפולין חשבו על מרד, היטיב עם ההתפתחות של הפאנק-רוק. בשנות ה-80 החלו את פעילותן הלהקות החשובות ביותר של סגנון זה: Dezerter ("עריק"), Brygada Kryzys ("חטיבת משבר"), Armia ("ארמיה") או Siekiera ("גרזן").

בגרות כמו תחילת פטירה
שנות ה-90 מוזכרות כתקופה שבה לקחה את הבכורה אסתטיקת הפופ. להקות, שקודם נחשבו כאלטרנטיביות, הלכו עם רוח הזמן והפיקו תקליטי פופ (שהגיעו ל"טופ"), וכן הופיעו בקונצרטים מדהימים בעושרם ובקיטשיות שלהם. כמו בהופעות של להקת U2, שבמהלך סיור הקונצרטים המפורסם PopMart, לקידום האלבום POP, נהגו לצאת אל הבמה מלימון ענק. חלק מהאמנים ניסו לשלב בין אסתטיקת הפופ החדשה לבין מוסיקת רוק, וכך נולדו צלילים אלטרנטיביים כמו גראנג' או בריט-פופ. באותה עת, פולין הייתה בתקופה של שינוי, למדה קפיטליזם וחיפשה את זהותה, הרעיונית כמו גם המוסיקלית. מוסיקה שהייתה פופולרית בחו"ל כבר מספר שנים, בפולין רק החלה לפרוח. את הבימה הבלתי תלויה יצרו, קודם כל, להקות פאנק. גראנז' מקומי כמעט לא היה קיים. כמעט, מכיוון שבמדבר המוסיקלי של תחילת שנות ה-90 צמח פרח יפה בעל השם הצעקני Hey. תקליט הביכורים שלה "Fire" משנת 1993 נמכר בכמות של 200 אלף עותקים והזמרת שלה, קטז'ינה נוסובסקה, הפכה לסמל, ואפילו אייקון של סגנון הרוק. הטקסטים האינטליגנטיים שלה, יחד עם המוסיקה שלא היה צריך להתבייש בה גם בחו"ל, הבטיחו ללהקה מעמד של כוכב רוק, שבמחצית שנות ה-90 לא היה מי שישתווה לו בחצר הפולנית.

לולא מורה פיקח אחד לחינוך גופני בעיר מיסלוביצה, שהיה קשוב לאלטרנטיבה הבריטית, כנראה שכלל לא הייתה קמה להקה שתנגן מוסיקה אלטרנטיבית ברמה אירופאית. ארתור רוייק, שעליו מדובר, הקים את להקת Myslovitz בשנת 1992 ומאז ועד היום, ברצף, הוא המנהל והגיטריסט שלה. לאחר הפקת תקליטה הראשון "Myslovitz" (1995), הלהקה נחשבה כהתגלות על הבימה הבלתי-תלויה הפולנית. תקליט הביכורים שילב בין מוסיקת פופ מלודית לבין בלאדות פסיכודליות. כעבור שנה יצא האלבום "Sun Machine", שכלל את הלהיט הגדול הראשון של הלהקה: "Peggy Brown". התקליט זכה במספר פרסים חשובים והושמע רבות בתחנות הרדיו והטלוויזיה. התקליט נחשב היום כצעד ענק בתולדות הלהקה, שידעה ליצור קומפוזיציות שלמות וחדשניות. הודות לתקליטה הרביעי "אהבה בעידן התרבות הפופולרית", שהופק בשנת 1999, הלהקה נהפכה מקבוצה אלטרנטיבית לענק של השוק המוסיקלי הפולני, מכרה 150 אלף תקליטים והפיקה את אחד הסינגלים הפופולריים ביותר של השנה, "אורך צליל הבידוד". יצירת המוסיקאים של Myslovitz במאה ה-21 נטולה כבר מרד נעורים, שכה הורגש בשלושת התקליטים הראשוניים, אך התרומה שלהם למוסיקה הבלתי תלויה של המעבר בין המאות, אינה מוטלת בספק. למרות שלדעת ארתור רוייק החלוצים של נגינת גיטרה במיסלוביצה היו להקה אחרת Generał Stillwell, הפופולריות של מוסיקת Myslovitz הגיעה לשיאים במצעדי הלהיטים וחצתה את גבולות סילזיה. על גל הפופולריות שלה צמחו להקות פופ כמו The Calom או Penny Lane.

תחילת המאה ה-21 היוותה עידן של מהפכת רוק חדשה, שאלבום הבכורה של להקת The Strokes "Is This It" משנת 2001 מסמן את תחילתה. בשנים שלאחר מכן צמחו להקות רבות של "הגל החדש", ובעקבותיהן נולדו והתפתחו סגנונות חדשים, כגון: ניו-פרוג, אמו או ניו-רייב. הלהקות הצעירות מודות שהן שואבות השראה מה-Rolling Stones ו-Joy Division והזרם הראשי הקודם, כלומר Oasis, The Verve ו-Pulp, מאבד את חשיבותו.

בריחה מקליניקת האדם הבריא
שנת 2001 היתה חשובה ביותר לבימה האלטרנטיבית הפולנית. הופקו אז שני אלבומים שנחשבו למהפך: "ימי הרוח" של להקת Ścianka, בניהולו של מאצ'יי צ'שלאק, דמות חשובה ביותר במוסיקה האלטרנטיבית הפולנית, ואלבום הביכורים "Studio Pustki" של להקת Pustki מפרברי ורשה. שני האלבומים נתנו ביטוי להשראות ורעיונות חסרי פשרות. האלבום השני של Ścianka הוקלט אך ורק על כלי נגינה אנלוגיים, ול-Studio Pustki יש צליל גראנג'י, פוסט-רוקי, שניתן להשוות אותו להישגים של Velvet Underground ו-The Stooges.

מעניין לציין שלאחר הפקת התקליטים האלטרנטיביים, דרכיהן של שתי הלהקות היו שונות. Ścianka הקליטה תקליטים יותר ויותר אקספרימנטליים, מבלי לאבד מאומה מהצליל שלה, וגולת הכותרת של להקת מאצ'יי צ'שלאק היה התקליט "אדון כוכב הלכת", שנחשב כאחד התקליטים הקשים ביותר, אך גם הטובים ביותר של שנת 2006. Ścianka היא להקה מוערכת שזוכה בפרסים רבים, וגם פופולרית מאד, ועל כך מעידה העובדה שכבר מזמן לא ניתן לרכוש את התקליטים הראשונים שלהם. "ימי הרוח" נמכר ב-9,000 עותקים. בשנת 2001 הופק עוד תקליט אחד, שהוכיח שבמדינה על גדות הוויסטולה מנוגנת מוסיקה ברמה עולמית. האלבום "זהירות! חשמלית מגיעה!" שהוקלט על-ידי להקת-העל האלטרנטיבית Lenny Valentino, שבהרכב שלה השתתפו, בין היתר, רוייק וצ'שלאק, שהוזכרו כבר קודם, וכן יאצק לאחוביץ' מ-Ścianka ונגן הבס מייטאל ואלוש, שעוד יהיה לו תפקיד חשוב על בימת המוסיקה הפולנית. ארבעה מוסיקאים יוצאי דופן אלו הקליטו אלבום רעיוני שהוקדש לילדות ושנחשב לאחד ההישגים הבולטים ביותר של מוסיקת הרוק פולנית וכמקדים את זמנו. למרות שקודם רק במהלך קונצרטים מועטים, הוא זכה בפרסים רבים וביקורות אך ורק חיוביות. לצערנו, ההרפתקה עם Lenny Valentino היה אירוע חד-פעמי ולאחר הקלטת התקליט הלהקה התפרקה והמוסיקאים חזרו ללהקות-האם שלהם. הם ניגנו ביחד רק עוד פעם אחת – ב-Off Festival במיסלוביצה בשנת 2006. הגיטריסט של Ścianka ושל Lenny Valentino, יאצק לאחוביץ', שעזב את להקת האם שלו בשנת 2005, החל בקריירה כנגן סולו (הקליט שני תקליטים שהתקבלו היטב), שניתן לאפיין אותה באימרה "quiet is the new loud". מייטאל ואלוש הקים בשנת 1998 את להקת Negatyw, שתקליט הביכורים שלה "Paczaterez" הופק בשנת 2002 וזכה לפופולריות רבה הודות לסינגל "Amsterdam". המוסיקה של Negatyw הושפעה מלהקות כגון Smashing Pumpkins ו-Pixies, ולקול הייחודי של ואלוש, שאינו נטול מאניירה מסוימת, יש אותו מספר של אוהדים ואויבים, בדומה לטקסטים שלו, שנחשבים על-ידי אחדים כפשטניים ועל-ידי אחרים כמבריקים. כל זה לא משנה את העובדה ש-Negatyw היא אחת הלהקות הפולניות החשובות ביותר ותקליטה האחרון "Manchester" (2005), הוא אלבום ערכי מאד של בריט-פופ, למרות שהוא מפגר בעשור אחרי האסתטיקה הבריטית.

ל-Pustki התקופה לאחר תקליט הביכורים היתה תקופה של אבולוציה איטית, אך סימפטומטית וההוכחה לכך היא האלבום "8 Ohm" שהופק בשנת 2004. זהו תקליט שונה סגנונית מהתקליט הראשון, אך הוא עדיין ממשיך לבטא את הרגישות האלטרנטיבית של הלהקה. ב-"8 Ohm", בנוסף ליצירות שיכלו להופיע כבר ב-"Studio Pustki", יש גם להיטים שבהם הגיטרה של רדק לוקאשביץ' וקולו הכריזמטי של יאנק פיינטקה לקחו חלק חשוב ביותר. הודות להצטרפותו של המשורר פיליפ זאוודה (צלם ונגן בס), הטקסטים של הלהקה נעשו רב-מימדיים ומטפוריים והמנגינות הפכו מלודיות וקליטות. התקליט "8 Ohm" שייך ל"גל החדש", ומשתלב בזרמים הפופולריים ביותר של המוסיקה העולמית. המוסיקה שלהם סווגה כ"ארט-רוק", למרות שהלהקה עצמה מגדירה את יצירותיה כ"מוסיקה של פרבר מזרחי", שנוצרה בין אזור מאזוביה לבין סילזיה התחתונה. התקליט האחרון שלה "do mi no" מעלה את הפופ למרומי הצליל האמנותי. מדובר באלבום אנרגטי, ששירים מתוכו "רכבו" על גלי הרדיו במשך חודשים ארוכים בשנת 2006. למרות הצלחה מסחרית שהביאה בין היתר להופעה בגדיניה ב-Heineken Open’er Festival בשנת 2006, הלהקה לא שכחה את שורשיה האלטרנטיביים, ויצרה מוסיקה תיאטרלית (שמנוגנת גם בהופעות חיות) וקולנועית (הפסקול לסרט "אחרי הצהריים מעולים" לסרטים דלי-תקציב של בודו קוקס). תשומת לב מיוחדת מגיעה גם לעובדה ש-Pustki היא אחת מלהקות הטאפרים הראשונות בפולין (מנגנות מוסיקה חיה לסרטים, בעיקר סרטים אלמים), והודות לפסקול שלהם לסרט הסובייטי "Aelita" המוסיקאים זכו באוהדים חדשים והופיעו בקונצרטים בכל אירופה, מצרפת עד לאוקראינה. Pustki היא ההוכחה לכך שניתן לשלב רעיונות אמנותיים בעלי אמביציות עם פופולריות ושניתן ליצור מוסיקה מלודית ואלטרנטיבית לקהל מאזינים רחב.

שנה לאחר הופעת הביכורים של Pustki, פרצה בפולין "תופעה" חדשה בשם Cool Kids of Death. הופעת הבכורה שלה – שילוב של צליל פאנקי חריף עם ווקאל צעקני – הייתה מרד מוחלט נגד המציאות, בדומה ליצירה של נגן הבס, קובה ואנדחוביץ', בשם "דור של כלום", שבה המוסיקאי הציג באופן פסימי את מצבם של דור בני ה- 20 בפולין. חברי להקת Cool Kids of Death הפכו במהרה לאייקונים של מרד ולתקווה חדשה של הרוק הפולני (פאנק רוק), ואפילו מכירת שיר לפרסומת של יוגורט לא פגמה בכך. הם כבשו במהירות את השוק הפולני והמשיכו לחו"ל. הם ניגנו, בין היתר, עם לני קרביץ ואיגי פופ. בפסטיבלים בחו"ל הם היו שגרירים של נגינה פולנית חזקה. התקליט השלישי "Cool Kids of Death 2006" רק חיזק את מעמדה של הלהקה ונתן בסיס לשיוך שלה כנציגים הפולניים בזרם "אמו", שהוא כה אהוב על-ידי נערות מאופרות.

היום השמיני של השבוע
קיומה של Cool Kids of Death הוא ההוכחה לגיוון של בימת הרוק הפולנית, שמתפקדות בה, זו לצד זו, אסתטיקות כה שונות, מה שאופייני מאוד למוסיקה הפולנית של תחילת המאה החדשה. חיפוש סגנונות חדשים, יחד עם השראה מהזרמים העולמיים החדשים, גרמו להתפתחות איטית של סגנון "אינדי", מחוץ לשוק המוסיקלי העיקרי. "הריק", כביכול, התמלא על-ידי להקות שיצרו ערך ייחודי, עצמי. ללהקות כאלו שייכת, ללא ספק, להקת "קומביין לאיסוף תרנגולות בכפרים", שמתחילת קיומה כותבת היסטוריה לא בנאלית ובהחלט רוקית. את הלהקה ייסדו בשנת 2001 הזמר מארצ'ין זאגאנסקי והגיטריסט תומאש בראז'ביץ'-דושולקו. הם הכירו אחד את השני במוסד לגמילה מאלכוהול, בו הזמר היה מטופל והגיטריסט – אח מטפל. באותה שנה הם החלו להופיע בקונצרטים ולזכות בפרסים ראשונים והודות לכך משכו אליהם את תשומת הלב של איש הרדיו האגדי פיוטר קאצ'קובסקי. הוא כלל שירים שלהם במחרוזות שלו ועזר בהפקת תקליטם הראשון. אלבום הבכורה שלהם יצא בהפקת הרדיו הפולני ומיד נהפך לסנסציה. "הקומה ה-8" הוא תקליט מכל בחינה חדשני ולא בנאלי, שבו גיטרות חודרות למרחבים לא מוכרים עד כה, וטקסטים, עשירים במשחקי מילים ושילובים מופלאים, מגלים חלל פסיכודלי. לכך יש להוסיף קונצרטים בלתי נשכחים, בהם האנרגיה של כל הלהקה "מתפרצת" מהזמר הכריזמטי, שמתפתל, קופץ, נופל על הברכיים ומשפריץ מים, וכך עושה מהביצועים שלו תיאטרון מטהר, שבו מוסיקה ומילים הופכים למרכיבים של המחזה הקוסמי. התקליט השני של ה"קומביין": "הצד השמאלי של האות M" (שהופק על-ידי מאצ'יי צ'שלאק, הרוח הטובה של אוונגרד מוסיקלי פולני) רק אישר את מעמדה של הלהקה ככוכבים של נגינה בלתי תלויה, להקה שמקדימה את המציאות או יוצרת מציאות משלה, שבה מוסיקה וקונצרטים הם דבר החשוב ביותר. ול"קומביין" קונצרטים רבים – הלהקה הופיעה בין היתר בפסטיבל Open’er בגדיניה. ל"קומביין לאיסוף תרנגולות בכפרים" הייתה כבר הופעת ביכורים ברדיו BBC. והכל הודות לפיוטר קאצ'קובסקי ששידר את השיר "חיבורים" בתוכנית שהוקדשה לג'ון פיל.

עיר חוויות
ליד "קומביין" צמחו בפולין מספר להקות צעירות שאינן מתביישות בהשראות שלהן. ביניהן הלהקות מוורוצלאב: Lili Marlene ו-Nacht und Nebel. לאחר שנת 2005 לכל עיר גדולה יותר היו מספר להקות מזן "אינדי" שכמו "זבובים" מפוזנאן היו מוכָרות עוד לפני התקליט הראשון שלהם. "זבובים" היא כנראה הלהקה הפולנית הראשונה של "הגל החדש". המוסיקה שלה היא עירוב של כל מה שהכי טוב במהפיכת הרוק, כלומר, קטעי "ריף" בגיטרה, פשוטים וקליטים, בסגנון Franz Ferdinand ו"זרמי גלים קרים" מבית Interpol. הלהקה הופיעה בקונצרטים בכל רחבי פולין, בין היתר ב-Indie Sounds Nights המאורגנים לעתים קרובות יותר ויותר, ומהווים הזדמנות לקידום להקות צעירות. בלהקות הצעירות תומך גם עיתונאי הרדיו, פיוטר סטלמך, שכלל בתקליטי-המחרוזת המקוריים שלו להקות שטרם הופיעו בקונצרטים ולא הפיקו אף תקליט. שני תקליטים שהוא מילא תוך שנה בלהקות גיטרה, מעידים על פוטנציאל ענק שגלום במוסיקה הפולנית הבלתי תלויה. חלק מהלהקות חתמו כבר חוזים ("זבובים", Lily Marlene), אחרות הפיקו תקליטים ("סוכר פסיכי") וחלק גדול מהנותרים אמור להפתיע בכל רגע בהקלטות חדשות.

Such A Lovely
בשנת 2006 הפתיעה את כולם להקת The Car Is On Fire. אמנם ההופעה הראשונה שלהם בשנת 2005 קיבלה ביקורות חיוביות והסינגל Cranks שודר בווידיאו-קליפ על-ידי MTV, אך ההצלחה שבה זכה התקליט "Lakes&Flames" עלה אפילו על ציפיותיהם של האמנים עצמם. המוסיקה ללא פשרות, שעונה על כל הנורמות האירופיות, מושפעת על-ידי Modest Mouse ו-Biur ומבוצעת בסגנון אנגלי (ובאנגלית), כבשה את הלבבות של אוהדי "אינדי" הפולניים. "Lakes&Flames" זכה בתואר התקליט הפולני הטוב ביותר לשנת 2006 מהרדיו הפולני. הדובדבן שבקצפת היה קונצרט בלונדון שהתקבל בהתלהבות. התקליט "Lakes&Flames" מכיל 23 שירים שכל אחד מהם הוא להיט פוטנציאלי והכל ביחד יוצר סיפור מוסיקלי עקבי. בשנת 2008 הלהקה מתכננת להפיק את התקליט השלישי שאמור לחזק את מעמדה כלידרית של להקות אינדי-רוק פולניות.

שנת 2007 הביאה עימה מספר תקליטים מעניינים וחדשנים. "Ekspresje, depresje, euforie" – תקליט ביכורים של להקת Bruno Schulz, שקיבלה אישור להשתמש בשמו של הסופר הידוע מאחרון בני משפחת שולץ שעדיין בחיים. השם מחייב והתקליט לא איכזב. הודות ליצירות המגוונות – ממהירות, רוקיות עד לבלאדות רומנטיות – הלהקה פותחת פרק חדש בתולדות האלטרנטיבה הפולנית. טקסטים מקוריים של הזמר קרול סטולרק הולמות את המוסיקה שניתן להגדיר אותה כמבט חדש על רוק פולני. במוסיקה של Bruno Schulz נשמעות השראות שונות ולעתים רחוקות אחת מהשנייה, החל מ-U2 בתקופתה המוקדמת עד לגיטרות בסגנון The Strokes. באותה שנה יצא התקליט השלישי של להקת "נשים" מתלת-העיר גדאנסק-גדיניה-סופוט, שקשה לסווג ולשייך אותה. התקליט "חנינה" הוא תמצית של מה שהלהקה מנסה לעשות מתחילת דרכה בשנת 2000, כלומר, שילוב של סגנון פופ, טקסטים הומוריסטיים ושאפתניים, פסיכודליה ורוק פרוגרסיבי. אלבום הבכורה של הלהקה, "נשים", נחשב כאחת התגליות של שנת 2000. מבקרים רבים הדגישו שהטקסטים לא בנאליים, לעתים יש בהם חרוזים מקוריים, המשולבים במוסיקה חדשנית. הוצהר על הופעה על גדות הוויסטולה של להקה שקרובה לאסתטיקה של Stereolab והשיר Marcello הפך ללהיט גדול שמנוגן ללא הפסק על-ידי כל תחנות הרדיו. "חנינה" מתפתחת ומחזקת את סגנונה ולכן מגיע לה התואר של להקת אוונט-פופ חדישה שאיננה חוששת להשתמש במוסיקה שלה בוויברפון ובמרימבה, ובטקסטים – ביקורת הומוריסטית ומאד מטאפורית של מודרניות. הלהקה מגדירה את היצירה שלה כ-3city big beat, מה שמראה את הדיסטנס הגדול של המוסיקאים הן לעצמם והן למוסיקה שלהם. ניתן לקרוא ליצירה שלהם בידור רוקי, אך בידור ברמה גבוהה.

השוֹק
להקות שהן מאד פופולריות בפולין, ששייכות לזרם שנקרא בעוקצנות "הרוק הסטודנטי", הן להקות שמנגנות מוסיקה על הגבול של רוק, סקה, רגאיי ופאנק. בין הלהקות הרבות שמנסות להעתיק את הסגנון שהיה פופולרי בשנות ה-80, נמצאת Happysad, ששואבת מאגדות הפאנק-רוק הפולני כגון "פיז'מה פורנו" ו-T.Love. התקליט של Happysad "לא משנה" קיבל הוקרה מכתב העת "רוק עכשיו" כאחד מ-50 תקליטי הרוק הפולניים החשובים בכל הזמנים. Happysad היא אחת הלהקות הפופולריות ביותר בפולין (בעיקר בחוגי הסטודנטים) וממלאת אפילו אולמות קונצרטים גדולים ביותר, למרות שהמוסיקה שלה רחוקה מהמוסיקה האמנותית של Ścianka או Pustki ולעתים סופגת ביקורות שמאשימות אותה בפשטנות או אפילו חוסר מיומנות. למרות כל זאת, חלק מהמבקרים מגדיר את המוסיקה שלהם כאלטרנטיבית וחולק שבחים לטקסטים של הזמר שלה, קובה קוואלץ. התופעה של "רוק סטודנטי" אופיינית לבימה המוסיקלית הפולנית, אך יש בה מעט להקות שמסוגלות לנגן מוסיקה שהיא פשוטה ו"להיטית" אך לא פשטנית ומגמתית. נראה, שהתואר של להקה כזו מגיע ל-Happysad, שלאחר הפקת שלושה תקליטים, מוגדרת כ"קולו של הדור". יש להוסיף שמדובר בקול אינטליגנטי ומנותק מפאנק.

מבחן כוחות
נראה, שהקבוצה המובילה בקרב להקות ה"אינדי-רוק" הפולניות התגבשה כבר מזמן, אפילו אם הלהקות עצמן אינן מייחסות חשיבות ל"מדבקות" או לסגנון של מהפיכת הרוק. בשנים הקרובות, החל משנת 2008, ייצאו אלבומים חדשים של "ענקים", כגון Ścianki, Pustki ו"קומביין". אבל לא יהיה זה נבון לשכוח את הלהקות הצעירות, שלמרות חוסר תקליט או קד"מ חזק, מסוגלות "לעשות גלים" במוסיקה האלטרנטיבית הפולנית. אחת הלהקות שיש לה סיכויים טובים, וטרם הזכרנו אותה, היא "גמדי ניו יורק" מקראקוב, שהופיעה כבר במספר מחרוזות, בין היתר באלבום שהוקדש ל-Joy Division, עם היצירה "Ceremony". הלהקה "מחקה" בעקביות להקה מחו"ל, החל בשמה ועד למוסיקה, שהייתה יכולה באותה מידה להיווצר בקראקוב, במוסך בלונדון או בפאב במנצ'סטר. ללהקות כמו "גמדי ניו יורק" יש במציאות הקיימת יותר סיכויים והזדמנויות להופיע מאשר לפני מספר שנים. לצידן יש לא רק עיתונאי מוסיקה (פיוטר סטלמך, אנה גאצק, אנג'ליקה קוצ'ינסקה), אלא גם אינטרנט (שלעתים תכופות יותר ויותר מחליף בקד"מ את הרדיו, הטלוויזיה והעיתונות הכתובה) ו"מתלהבים" שמארגנים אירועים, קונצרטים ופסטיבלים לקידום מוסיקה אלטרנטיבית. אחד מהמתלהבים האלו, איש רב-פעלים, הוא ארתור רוייק. הזמר של Myslovitz אירגן כבר, כמנהל מוסיקלי, שתי מהדורות של Off Festival, שבהן הופיעו שמות מוכרים מחו"ל (Architecture In Helsinki, Bang Gang, Electrelane) לצד להקות צעירות (ולא רק) פולניות. האירוע החדש בחיי הקונצרטים והפסטיבלים בפולין הוא Low-Fi Festival בעיר בידגושץ', שהתקיים לראשונה בשנת 2007. הופיעו בו וקודמו אמנים צעירים כגון Popo (להקה שנשמעת כמו חיבור של Klaxons עם The Rapture), George Dorn Screams (עם הזמרת המצוינת מאגדה פובליש ואלבום מעניין "Snow Lovers Are Dancing") ו-3moonboys (שקיבלה השראה בין היתר מ- Radiohead ו-Mogwai). ללהקות צעירות יש עכשיו מגוון אפשרויות, שהבולטת ביניהן היא העברת מרכז הכובד מהרדיו למציאות הווירטואלית, שבה הפקת תקליט איננה הדבר החשוב ביותר.

כדאי לשים לב לעובדה שלהקות פולניות מסתכלות יותר ויותר לכיוון מערב, ולא רק בחיפוש אחר צלילים חדשים. יותר להקות שרות באנגלית ומחקות את הסגנון של להקות אנגליות. גישה זו מעוררת חשש לאיבוד האופי הפולני של המוסיקה ואיחוד עם סגנונות זרים. ולכן כדאי להדגיש את הסיסמה של Pustki: "מוסיקה של פרבר מזרחי" מפני שדווקא הלהקה מפרברי ורשה, שמנגנת מוסיקה כל-כך פולנית, כבשה בימות בצרפת ובגרמניה. המפתח להצלחה הוא מקוריות, שהיא מאפיין כה חזק של הבימה הפולנית, שברב-גוניות שלה היא אוסף אין סופי של סגנונות וזנים, שלמרות שהם קשים לעתים לסיווג, הם מהווים גן עדן מוסיקלי אמיתי למאזינים, שבו כל אחד יכול למצוא לעצמו את הפרי שהכי טעים לו.

בארטוש סאדולסקי
תרגום: דוד מאיוס

 

 
 

.