<
Menu
קישלובסקי: פילמוגרפיה מלאה גרסת הדפסה
קולנוע פולני

אווה נָווֹי ויאן סטרקובסקי

סרטי סטודנטים

1966 טראם – סרט סטודנטים נרטיבי בהנחייתה של וונדה יקובובסקה. הסרט מתמקד בפגישה לא-מוצלחת בין נער לנערה והוא ללא דיאלוג כלל.

1966 המשרד (שם בעבודה: "הפנסיה") – סרט סטודנטים דוקומנטרי שבוצע על ידי קישלובסקי בבית הספר הממלכתי הגבוה לקולנוע, טלוויזיה ותיאטרון בהנחייתו של יז'י בוסאק, קז'ימייז' קראבש וקורט וובר. תיאור של בירוקרטים שזכו בפנסיות-נכות ושל הזכאים לפנסיות הללו. חזיון של המכונה הבירוקרטית ושל דרמה אנושית.

1967 תיאום משאלות – סרט דוקומנטרי על התנהגות של הצעירים ועל תת-תרבויות

סרטים דוקומנטריים

1968 התמונה – סרט שהיווה את תחילת דרכו בטלוויזיה. תמונה מזמן המלחמה של שני נערים מחייכים אוחזים באקדחים. אנו עוקבים אחרי צוות הצילום כשהוא מחפש אחריהם ומוצא אותם חיים כמבוגרים.

1969 מהעיר לודז' (שם בעבודה "תושבי לודז' ") – עבודת-הגמר של קישלובסקי בבית הספר הממלכתי הגבוה לתיאטרון וקולנוע בלודז', בהנחיתו של קז'ימייז' קראבש. תיאור של העיר לודז'. צילומים של בתים מתפוררים, מלווים בפרשנות אופטימית אודות העיר והתעשיות שלה.

1970 הייתי חייל (תסריט בשיתוף רישרד זגורצקי, בימוי בשיתוף אנדז'יי ויידה) - הסרט מספר על גורלם של מספר חיילים שאיבדו את הראייה בזמן מלחמת העולם השנייה. תיאור המלחמה שמובא כאן - שונה מזה שהוצג באופן רשמי. הסרט הופק עבור אולפן הקולנוע "צ'ולובקה", שהיה ענף הקולנוע של הצבא הפולני (פרסים: 1971 – ציון לשבח משר ההגנה הלאומית; הפסטיבל הלאומי לסרטים קצרים, קראקוב – פרס השבועון "החייל הפולני").

1970 בית החרושת – כתבה מפגישת הנהלה בבית החרושת לייצור טרקטורים "אורסוס" בוורשה, שנקטעת לסירוגין על-ידי סצינות של הפועלים שעובדים על קו ההרכבה במפעל. הסרט מציג מבט מדכא על חברה ממשלתית שפועלת בפולין הקומוניסטית והכלכלה הסוציאליסטית. (פרסים: 1971 - הפסטיבל הלאומי לסרטים קצרים, קראקוב – פרס "קול הפועל" על הניתוח הנוקב ביותר של נושאים חברתיים בני-זמננו).

1971 לפני הראלי – כתבה על המשוכות והמלכודות הרבות בהן נתקל נהג הראלי הפולני המוביל קז'ישטוף קומורניצקי בפולין הקומוניסטית במהלך ההכנות לראלי של מונטה קרלו.

1972 פזמון חוזר (שם בעבודה "הלוויה, כלומר משחק מחבואים") – תיאור העבודה בבית-לוויות, מציג ביורוקרטיה שקשה לברוח ממנה, אפילו אחרי המוות.

1972 בין ורוצלאב לזיילונה גורה – סרט על מרכז מכרות הנחושת בלובין.

1972 יסודות הבטיחות והגהות במכרה נחושת – סרט הדרכה מוזמן.

1972 פועלים 1971: לא עלינו בלעדינו (שם בעבודה: "הפועלים"- בימוי בשיתוף עם תומאש זיגדלו, וויצ'ך ווישנייבסקי, פאבל קנדז'רסקי ותדיאוש ואלנדובסקי) – מבט על פועלים פולנים בתחילת שנות ה-70. הסרט מספק מבט מבפנים על האווירה באותה עת והתעוררות המודעות של הפועל, כמו גם מזימות ומניפולציות של רשויות הממשל אחרי ההתקוממות החברתית בדצמבר 1970. גירסה זו של הסרט לא הוקרנה מעולם. גירסה מצונזרת שנקראה "בעלי בית" הוקרנה בבתי הקולנוע ללא הסכמת היוצרים. בנוסף, השלטונות החרימו את הפסקול של הסרט במטרה להשתמש בו כנגד הפועלים שדיברו אל מול המצלמה.

1973 הבנאי – יוזף מלקסה, בנאי, שהיה פועל מצטיין ועסקן מפלגתי לשעבר, מעלה ב-1 במאי זכרונות מעברו, שנות הסטליניזם ו"ההפשרה" הקומוניסטית באוקטובר 1956. ההסטוריה של פולין, בעיני אדם שנסחף על ידי ההתלהבות של בניית מציאות חדשה ולבסוף מתאכזב מהסדר החדש שנבנה.

1974 רנטגן – סרט על אנשים שסובלים ממחלת ריאות, המספק תיאור נוגע ללב של אלו שחיים עם מחלה. הסרט צולם בבית הבראה בעיירה סוקולובסק בשלזיה תחתית.

1974 אהבה ראשונה – סיפורם של זוג צעירים (בני 17 ו-18) עד לרגע היוולדה של ביתם הראשונה. הסרט מביט על האהבה בין שני צעירים שמתחילים את חייהם הבוגרים במציאות של פולין הקומוניסטית, שבה שום דבר לא פשוט וכל עניין, אפילו הפשוט ביותר, דורש ביקורים רבים במוסדות רבים. אהבתם משמשת להם כמקור לתקווה. קישלובסקי תכנן סרט-המשך על ביתם של בני הזוג, שייקרא "אווה", "אווה הקטנה" או "הורוסקופ". סרט זה נוצר בשנת 2000 על ידי קז'ישטוף ווייז'ביצקי והתבסס על סצינה שצולמה קודם-לכן על ידי קישלובסקי ("הורוסקופ"). (פרסים: 1974 - הפסטיבל הלאומי ה-11 לסרטים קצרים, קראקוב – "דרקון הזהב" פרס מיוחד של יו"ר הוועדה הממלכתית לרדיו ולטלוויזיה; הפסטיבל הלאומי ה-14 לסרטים קצרים, קראקוב – "ארי הזהב" פרס ראשון של שר התרבות והאמנות; 1975 – פרס הוועדה הממלכתית לרדיו ולטלוויזיה).

1975 קורות חיים (סרט באורך 45 דקות; גירסה מקוצרת באורך 28 דקות נקראה "קורות חיים מקוצרים"; תסריט בשיתוף עם יאנוש פאסטין) – סרט דוקומנטרי בעל אופי עלילתי, דיווח מפגישה של ועדת ביקורת מחוזית של המפלגה הקומוניסטית שדנה בערעורו של פועל שסולק מהמפלגה. למרות הפיקטיביות של העובד והביוגרפיה הפיקטיבית שלו, הפגישה הופכת למשפט מציאותי ביותר של אדם שמסרב להישמע לרשויות וממש רוצה לעשות משהו. הסרט מראה איך אלו שמרדו בשם עקרונות בסיסיים של כנות ויושר – נהרסו בסופו של דבר. הסרט הופק כאמצעי הדרכה והוצג בהקרנות שאורגנו עבור חברי מפלגת הפועלים המאוחדים הפולנית. (פרסים: 1975 – "בת-הים של ורשה" – פרס של מועדון מבקרי הקולנוע של איגוד העיתונאים הפולני; הפסטיבל הלאומי ה-15 לסרטים קצרים, קראקוב – "ארי הברונזה"; הפסטיבל הבינלאומי לסרטים, מנהיים – פרס ראשון; הפסטיבל לסרטי עלילה פולניים, גדאנסק - פרס ראשון לסרט טלוויזיה).

1976 בית החולים – סרט שצולם בחדר המיון של בית החולים לניתוחי טראומה ברחוב ברסקה בוורשה. רופאים שפשוט ניסו לעזור לפצועים, מתבררים כגיבורים, כשמסתבר שהם צריכים להסתדר עם הקיצוצים התכופים שהיו אופייניים לחיים בפולין הקומוניסטית, קיצוצים שהיוו מטרד לעבודתם לעתים קרובות. (פרס: 1977 - הפסטיבל הלאומי ה-16 לסרטים קצרים, קראקוב – פרס ראשון "דרקון הזהב"; "בת הים של ורשה" – פרס של מועדון מבקרי הקולנוע של איגוד העיתונאים הפולני).

1976 סלייט – סרט קצר שמורכב מקטעים שלא נכללו בגירסה הסופית של הסרט העלילתי של קז'ישטוף קישלובסקי "הצלקת".

1977 זווית הראייה של שוער הלילה – שוער לילה במפעל, מריאן אוסוך, תומך פנאטי במשמעת, המצדד בביקורת טוטלית על הכל ושל כולם. תמונה מטפורית של טוטליטריות, שהוצגה בעזרת תומך מן השורה, המהווה מודל של טרור ממלכתי. אחד הסרטים הבודדים של קישלובסקי שמציג גיבור שהוא דמות שלילית באופן חד-משמעי. (פרסים: הפסטיבל הלאומי ה-19 לסרטים קצרים, קראקוב – פרס ראשון "ארי הזהב" ביחד עם "שבע נשים בגילאים שונים"; הפסטיבל הבינלאומי לסרטים קצרים, פרס FIPRESCI; הפסטיבל הבינלאומי לסרטים, ניון – "מדליית כסף"; הפסטיבל הבינלאומי לסרטים קצרים ודוקומנטריים, ליל – פרס השופטים).

1977 אינני יודע (שם קודם "לחיות או לישון") – סיפורו של מנהל במפעל העור "רניפר", שתפקידו רוקן מתוכן. החיים במפעל ממשלתי, שבו גניבות ומאבקים פנימיים מתפשטים כמגיפה. תיאור של המציאות והכלכלה הפולנית הרקובה בשנות ה-60. הקרנת הבכורה הייתה ב-1981.

1978 שבע נשים בגילאים שונים – פורטרט של שבע רקדניות מרקדנית בגיל העשרה עד לאישה על גבול סיום הקריירה שלה. שבעת הדיוקנים משולבים ויוצרים אישה אחת מילדות עד זקנה. סיפור פיוטי נשגב. הקרנת הבכורה הייתה ב-1981. (פרסים: 1979 - הפסטיבל הלאומי ה-19 לסרטים קצרים, קראקוב – פרס ראשון "ארי הזהב" ביחד עם "זווית הראייה של שוער הלילה").

1980 תחנת הרכבת – סרט על התחנה המרכזית של ורשה, מבנה שסימל את "פולין השנייה", שהוכרזה על-ידי אדוארד גיירק, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית החדשה. סיטואציות מציאותיות בתחנת הרכבת (שמסמלת את פולין) מוצגות לצד סרטי-תעמולה שמתארים את החיים בפולין הקומוניסטית ומוקרנים על מסכי טלוויזיה שמפוזרים ברחבי התחנה. מיותר לציין שהתעמולה איננה תואמת את המציאות כלל.

1980 ראשים מדברים – אנשים בגילאים שונים ובעלי מקצועות שונים, מגיל שנה עד קשישה בת מאה, עונים על השאלות הבאות: באיזו שנה נולדת? מי אתה? מה לדעתך הכי חשוב? התוצאה היא גלריה של ראשים שמזוהים על פי שנת הלידה שלהם. החלומות והבעיות של אנשים בגילאים שונים משולבים זה בזה, כדי ליצור סיפור על חיי אנוש. בן שנתיים חולם להיות ... מכונית-טרנטה (אחד מ'פלאי' הטכנולוגיה הקומוניסטית) ובת מאה – רוצה חיים ארוכים. הסרט הוא בו-זמנית סיפור על פולין, על איך פולנים תופסים את פולין ומה היו רוצים לשנות בה. שמו של הסרט סרקסטי (ומתייחס למשפט שהשתמש בו המבקר הבולט זיגמונט קאלוז'ינסקי במאמר לא-מחמיא שלו על עבודתו של קישלובסקי כיוצר סרטים). בסרט, קישלובסקי כאילו מנבא מה העולם יחווה מאוחר יותר באוגוסט 1980, כשהפולנים יתחילו לדבר בגלוי על השינויים שנדרשים במדינה (פרסים: 1981 – פסטיבל הסרטים הבינלאומי באוברהאוזן – ציון לשבח).

1988 שבעה ימים בשבוע: ורשה – סרט זה, פרק בסדרה הבינלאומית "City Life", בוחן שבעה אנשים בשגרה היומיומית שלהם במשך שבעת ימי השבוע. הם כולם נפגשים בסופו של דבר לארוחת-בוקר ביום ראשון. הסרט מהווה תמונה סמלית של משפחה פולנית ממוצעת והוא כמעט נקי מדיאלוג. הפקה הולנדית.

סרטים עלילתיים

1973 מעבר תת-קרקעי (תסריט ביחד עם אירנאוש אירדינסקי) – סרט טלוויזיה עלילתי באורך חלקי שבו מורה צעיר מהפרובינציה מגיע לוורשה ופוגש במעבר-החציה את אשתו, שעזבה אותו זמן-מה קודם-לכן. המורה מנסה להחיות את הנישואין, אך הזוג אינו מצליח להגיע להבנה. האישה כבר השתנתה על ידי החיים בעיר הגדולה, שהפכו אותה לקרה וצינית. הסרט הוא על משבר-ערכים בבסיסו. הוא בסגנון דמוי-דוקומנטרי, שנוצר על ידי הצילום באמצעות מצלמה נישאת ביד, העריכה והנרטיב שלו. אמצעים אלו הופכים את המציאות המתוארת בסרט ליותר אותנטית. בסופו של דבר, הסרט הוא דרמה פסיכולוגית אינטימית על חוסר היכולת של אנשים להגיע להבנה ביניהם.

1975 פרסונל – סרט טלוויזיה עלילתי שמזכיר את חיי הבמאי. כמו הדמות הראשית בסרט, רומק ינוחטה, קישלובסקי היה גם הוא בשעתו מלביש בתיאטרון. בסרט מופיעים בעיקר שחקנים לא-מקצועיים, למשל, התפקיד הראשי ניתן לתלמיד השנה הראשונה בבימוי, יוליוס מחולסקי. הסרט, שצולם מאחורי הקלעים בתיאטרון ומציג מספר חייטי תיאטרון אמיתיים, נדמה כסרט דוקומנטרי. בחקרו את הפער שלא ניתן לגישור, בין השחקנים לבין הצוות שמאחורי הקלעים, הסרט מספר על אובדן אשליות הנעורים והבחירות הקשות בחיים (פרסים: 1975 – שבוע הסרט הבינלאומי במנהיים – פרס ראשון ופרס הסרט הקתולי הבינלאומי; פרס אנדז'יי מונק שהוענק על ידי בית הספר הממלכתי הגבוה לקולנוע, טלוויזיה ותיאטרון בלודז'; פרס חסידי הקולנוע "סמובר" שהוענק על ידי מועדון הדיון על קולנוע בשווייבודז'ין; 1976 – פסטיבל סרטי עלילה הפולני, גדאנסק – פרס ראשון עבור סרט טלוויזיה ופרס העיתונאים עבור סרט טלוויזיה; "מצלמת הזהב" שהוענק על ידי הירחון "פילם" עבור בימוי הסרט העלילתי הראשון הטוב ביותר ב-1975; קיץ הקולנוע באזור לובוסקי, לאגוב, פרס פדרציית מועדוני הדיון על סרטים עבור מפעל-חיים, עם דגש מיוחד על הסרט פרסונל; הכינוס הרביעי לסרטים "צעירים וסרטים" בקושאלין – פרס ראשון "יאנטר הגדול"; 1979 - קיץ הקולנוע באזור לובוסקי, לאגוב – "ענבי הזהב").

1976 הצלקת (מבוסס על ספרו של רומולד קאראס "עירו של פולבי – פרק שני") – דרמה חברתית ופסיכולוגית ובה מנהל של מיזם כימי מפקח על בנייתו של סניף, שמיקומו גורם להתקוממות האוכלוסייה המקומית. הסרט הוא מז'אנר אי-השקט המוסרי. מנהל המפעל מודע להשלכות המסוכנות שעשויות להיות לבחירת מיקומו של הסניף ולמרות העימותים עם התושבים המקומיים ועם העובדים, הוא דבק בהחלטתו. כשמגיע המהפך החברתי ב-1970, הגיבור עובר לצידם של העובדים. אחרי שהתקוממות העובדים מדוכאת, הוא חוזר לעיר-הולדתו בשלזיה במפח-נפש (פרסים: 1976 - הפסטיבל הפולני לסרטים עלילתיים, גדאנסק – פרס מיוחד של חבר השופטים; 1978 – קיץ הקולנוע באזור לובוסקי, לאגוב – "ענבי הזהב").

1976 שלווה (מבוסס על סיפור קצר בשם "פסיעה מאחורי השער" של לך בורסקי מאוסף הסיפורים "ליל הגיטריסטים") – סרט טלוויזיה עלילתי שנחשב כאחד הסרטים החלוציים מז'אנר אי-השקט המוסרי. סיפורו של הפועל אנתוני גרלק שמשוחרר מהכלא ושואף להתמקם ולחיות חיים שלווים. הוא אינו מצליח למצוא שלווה למרות שהוא פוגש אישה ומתחתן ומוצא מקום לגור בו. המציאות של פולין הקומוניסטית מאלצת אותו להיקלע לקונפליקט עם פועלי הבנייה שעובדים איתו, שמחליטים בנקודה מסוימת לארגן שביתה, ועם מנהל אתר הבנייה שרוצה להפוך אותו למודיע שלו. סיבוכים אלו מסתיימים באופן טרגי. הקרנת הבכורה בטלוויזיה הייתה ב-1980 (פרסים: 1981 - הפסטיבל הפולני לסרטים עלילתיים, גדאנסק – פרס מיוחד של חבר השופטים; "מסך הזהב" שהוענק על ידי השבועון "מסך").

1979 צלם חובב – סרט זה, שנחשב כאחד הסרטים הטובים ביותר במה שמכונה הקולנוע של אי-השקט המוסרי, מספר על יוצר סרטים חובב, פיליפ מוץ', עובד-אספקה במפעל ממשלתי. מוץ' קונה מצלמת-קולנוע כדי לצלם את חודשי חייה הראשונים של ביתו שזה עתה נולדה. אך הוא עובר מצילום התינוקת לצילום בתי-חרושת סביב העיירה הקטנה בה הוא מתגורר. הוא לומד שאפשר להשתמש במצלמה גם כדי לספר שקרים וגם כדי לספר את האמת. אולם מוץ' רוצה לספר רק את האמת. שאיפה זו גובה מחיר, כאשר משפחתו מתפרקת והוא נכנס לקונפליקט עם אחרים. הסצינה האחרונה היא סימבולית ובה פיליפ מכוון את המצלמה אל עצמו ומתחיל לספר את סיפור חייו שלו. הסרט חוקר את מקומה של האמנות בחיים, התפיסה של אומץ, הנפש שאיננה מתפשרת, גבולות האחריות של אדם למילותיו ומחירה של חירות יצירתית (פרסים: 1979 - הפסטיבל הפולני לסרטים עלילתיים, גדאנסק – פרס ראשון לסרט הטוב ביותר; פסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה – מדליית זהב ופרסFIPRESCI ; הפסטיבל הבינלאומי לסרטים "אדם-עבודה-אמנות", לובלין – פרס הקהל; כנס סרטים "צעירים וסרטים" בקושאלין, קושאלין – פרס "יאנטר" עבור העיסוק בנושאים בעלי חשיבות מכרעת להתפתחותם האידיאולוגית, המוסרית והאינטלקטואלית של הצעירים; 1980 - פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין – "אינטרפילם" פרס של חבר השופטים האוונגליקני; פסטיבל הסרטים הבינלאומי בשיקגו – "גולדן הוגו" פרס ראשון).

1981 יום עבודה קצר (תסריט בשיתוף עם האנה קראל, מבוסס על הכתבה שלה "הנוף מחלון הקומה הראשונה") – סרט טלוויזיה עלילתי (הקרנת בכורה ב-1986) על המהומות החברתיות בראדום ב-1976. אנחנו צופים במאורעות הללו דרך עיניו של ואסלב אולביץ', מזכיר ראשון של הוועדה העירונית המרכזית של המפלגה הקומוניסטית בעיר, שמשרדה נמצא בבניין ההנהלה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית שהמפגינים צרו עליו. בנוסף לשחקנים, השתתף בסרט גם פעיל אופוזיציה בולט, תדיאוש מזובייצקי, בתפקיד עצמו.

1981 כוחו של מקרה – הסרט, שהקרנת הבכורה שלו הייתה ב-1987, מספר שלושה סיפורים על צעיר ושמו וויטק דלוגוש. בכל אחד מהסיפורים, הגיבור קונה כרטיס-רכבת. בראשון הוא מגיע לרכבת ופוגש אידיאליסט קומוניסט שמעודד את וויטק להפוך לפעיל מפלגתי; בשני, הוא מעורב בקטטה על רציף הרכבת, נאסר, מובא בפני בית-המשפט והופך לפעיל אופוזיציה. בשלישי, הוא מפספס את הרכבת ופוגש אישה בתחנת הרכבת, מתאהב וממשיך לנהל חיים נורמליים. בסיפור הראשון והשני, הסיפורים מסתיימים בכך שהגיבור טובע בדילמות ובמרירות במהלך מהומות הפועלים באוגוסט 1980. בשלישי, שעשוי להיראות כסיפור השמח מבין שלושתם, הגיבור נספה בתאונת מטוס. בסרט, קישלובסקי מתאר את צירוף המקרים כבמאי בלתי-צפוי של הגורל האנושי (פרסים: 1987 - פסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה – פרס איגוד יוצרי הסרטים הסובייטי; הפסטיבל הפולני לסרטים עלילתיים, גדאנסק – התסריט הטוב ביותר).

1985 ללא סוף (תסריט בשיתוף עם קז'ישטוף פיישייביץ')– הסרט מתרחש בעת המשטר הצבאי בפולין ומתמקד באלמנה צעירה של עורך-דין שהגן על פעילים במשפטים פוליטיים. האישה איננה מצליחה להתמודד עם מותו של בעלה. רוחו של הנפטר מתערבת בחייה והאלמנה חשה בנוכחותו באופן קבוע. ההשתוקקות שלה לבעלה המנוח מובילה בסופו של דבר להתאבדותה. עלילת-הסיפור של ההתנסויות האישיות של הגיבורה שזורה בזו שמתמקדת במשפט הפוליטי של פועל צעיר. בסרט, קישלובסקי מציג סדרת השתקפויות של התפיסה הפוליטית של החברה והאתיקה המקצועית של עורכי הדין.

1988 סרט קצר על רצח (תסריט בשיתוף עם קז'ישטוף פיישייביץ')– הגירסה הקולנועית של החלק החמישי בסדרת הטלוויזיה "עשרת הדברות". צעיר רוצח נהג מונית בלי שום סיבה. הוא נתפס, נשפט ונגזר עליו גזר-דין מוות. ההוצאה להורג שלו מוצגת לפרטי-פרטים, מאפיין שהיווה את המחאה של יוצרי הסרט נגד עונש מוות (פרסים: 1988 - הפסטיבל הפולני לסרטים עלילתיים, גדאנסק – פרס ראשון לסרט הטוב ביותר; פסטיבל הסרטים הבינלאומי בקאן – פרס חבר השופטים ופרס FIPRESCI; פרס הקולנוע האירופי "פליקס"; פרס יו"ר ועדת הקולנוע הממשלתית ל-1987; 1989 – פרס "ברווז הזהב" שהוענק על-ידי הירחון "פילם" עבור הסרט הפולני הטוב ביותר לשנת 1988).

1988 סרט קצר על אהבה (תסריט בשיתוף עם קז'ישטוף פיישייביץ')– הגירסה הקולנועית של החלק השישי בסדרת הטלוויזיה "עשרת הדברות". עובד דואר צעיר עוקב אחר שכנתו האטרקטיבית בעזרת משקפת. סקרנותו של הנער חסר-הניסיון הופכת להתפעלות. מתברר שהאישה, צינית מבחינה רגשית ומצמצמת את האהבה לסקס, איננה מסוגלת להעריך במועד את האהבה המוצעת לה על ידי הנער (פרסים: 1988 - פסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן-סבסטיאן – פרס מיוחד של חבר השופטים, פרס FIPRESCI ופרס של הארגון הקתולי הבינלאומי לקולנוע; פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בשיקגו – זכייה בפרס; הפסטיבל הפולני לסרטים עלילתיים, גדאנסק – פרס ראשון עבור הסרט הטוב ביותר ופרס התסריט הטוב ביותר; 1989 – פסטיבל "כוכבי המחר", ז'נבה – פרס הבמאי הטוב ביותר; פרס יו"ר ועדת הקולנוע הממלכתית; פסטיבל הסרטים הבינלאומי בסאו-פאולו – פרס מבקרי הקולנוע; פסטיבל הסרטים בשטרסבורג – פרס העיר שילטיגהיים; 1990 – "סליל הזהב" לסרט הפולני הטוב ביותר לשנת 1989, שהוענק על ידי מועדון הביקורת של איגוד יוצרי הסרטים הפולני).

1988 עשרת הדברות (תסריט בשיתוף עם קז'ישטוף פיישייביץ')– סדרת-טלוויזיה הכוללת 10 עלילות קצרות שנושאיהן נלקחו מהקוד הדתי האתי של היהדות והנצרות, למרות שבחלק מהמקרים הקשר רחוק יחסית.

עשרת הדברות I / אני ה' אלוהיך – מדען צעיר מאמין בצורה עיוורת לאומדנים שביצע בעזרת מחשב לגבי מידת חוזקו של הקרח. בהתבסס על כך, הוא מתיר בפזיזות לבנו להחליק על הקרח באגם המקומי. הילד טובע והאב מאשים את עצמו במותו. המדע, כפי שהוא מוצג כאן, אינו יכול לספק תשובות ודאיות במידה מספקת לתופעה שיכולה תמיד להיות מושפעת מנסיבות בלתי-צפויות אחרות, שנשלטות על ידי כוח עליון.

עשרת הדברות II / לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא – אישה צעירה שבעלה מאושפז ונלחם במחלה סופנית מגלה שהיא בהריון מגבר אחר. היא מחליטה לבסס את החלטתה האם לשמור על ההיריון או לא, על סיכוייו של בעלה לשרוד את המחלה. היא מתעקשת שרופאו של בעלה ייתן לה מידע מדויק על סיכויי בעלה להחלים. הרופא נותן לה במודע את התשובה שתמנע את ביצוע ההפלה.

עשרת הדברות III / שמור את יום השבת לקדשו – סרט זה מתמקד באישה שננטשה פעם על ידי אהובה. הוא העדיף את משפחתו על פניה וכיום הוא בעל לדוגמה. האישה מוצאת את עצמה עתה בדיכאון עמוק ומחליטה לשחק משחק מסוכן. היא מחליטה שהיא תתאבד אם לא תצליח לפתות את האיש שפעם אהב אותה, לבלות איתה את ערב חג-המולד. היא מצליחה לעשות זאת בצורה יוצאת-דופן, כשהיא מוליכה אותו שולל. למרות זאת היא מחליטה שזכתה בתחרות עם הגורל וזונחת את החלטתה להתאבד.

עשרת הדברות IV / כבד את אביך ואת אימך – אב וביתו חשים, אם כי באופן לא ברור, שרגשותיהם זה לזה הם הרבה מעבר לקשר המשפחתי הקיים ביניהם. אך עד כה לא מצאו את האומץ להודות בכך. הבת, סטודנטית לתיאטרון, מפברקת סיטואציה שבה היא מקווה להדיח את אביה להצהיר על רגשותיו כלפיה: היא מראה לאביה מכתב מזויף מאִמָהּ/אשתו, שנפטרה לפני מספר שנים, לפיו הבת היא ביתו של גבר אחר. תגלית זו גורמת לגבר לחשוף בפניה את רגשותיו, ואמת זו עולה בקנה אחד עם תקוותיה של הבת; יחד עם זאת, שניהם מבינים באותו זמן שבלי קשר לרגשות שאולי יש ביניהם, הם תמיד יישארו אב וביתו. מכתב אמיתי מהאם, שבו היא מצהירה בדיוק כפי שכתוב במכתב השקרי – מושמד ואינו נקרא לעולם.

עשרת הדברות V / לא תרצח – גירסה טלוויזיונית של סרט קצר על רצח

עשרת הדברות VI / לא תנאף – גירסה טלוויזיונית של סרט קצר על אהבה

עשרת הדברות VII / לא תגנוב – אם, שמגנה על ביתה בת-העשרה מסקנדל בכך שהיא מכריזה על התינוקת שנולדה לביתה כאילו היא שלה, מוצאת את עצמה שנים אחר-כך מואשמת בגניבה. הבת הבוגרת מגיעה למסקנה שהילדה נשדדה ממנה ומקווה לקבל אותה בחזרה. הילדה הפעוטה הופכת למרכזו של קונפליקט שהמשתתפים בו מתייחסים אליה כאל חפץ שאפשר להשיג ולקחת בחזרה מאמהות.

עשרת הדברות VIII / לא תענה ברעך עד שקר – אישה מכובדת, כיום פרופסור לאתיקה, זוכרת שבמהלך המלחמה היא סירבה לסייע לנערה יהודיה מכיוון שזה היה מאלץ אותה לשקר. היא מצאה הצדקה לסירוב שלה בעקרונות שיישמה בקפדנות ופירשה באופן מאוד לא-אישי. החלטה זו מטילה כיום צל על כל תחומי חייה.

עשרת הדברות IX / לא תחמוד אשת רעך – סיפור על זוג נשוי שאינם זוכים לסקס מספק עקב מחלתו של הבעל. הכוח ההרסני באמת במערכת יחסים זו היא הקנאה. הסרט מכונה לעתים "סרט קצר על קנאה".

עשרת הדברות X / לא תחמוד כל אשר לרעך – שני אחים יורשים אוסף בולים יקר-ערך מאביהם. שניהם חושקים בו אחרי שהם מגלים את ערכו. כתוצאה מכך, הם יוצאים לחפש אחר הבול האחרון שישלים את האוסף. הם מוכנים לעשות כל דבר כדי להשיג אותו, ואחד מהם מקריב כליה כדי לרכוש את הבול. כשהאוסף נגנב לאחר מכן, נחשף לעיניהם האבסורד שבסיטואציה ובהתנהגות שלהם.

(פרסים: 1989 – פסטיבל הסרטים הבינלאומי בוונציה – פרס FIPRESCI ופרס "קולנוע צעיר"; פסטיבל הסרטים העולמי במונטריאול – פרס בחירת המבקרים; כנס הסרטים הבינלאומי, דנקירק – פרס בחירת המבקרים; פסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן-סבסטיאן – פרס הארגון הקתולי הבינלאומי לקולנוע; פסטיבל הסרטים הבינלאומי של סאו פאולו, פרס מבקרי הסרטים; 1990 – פרס "מסך הזהב" של הירחון "מסך" לשנת 1989 עבור הבימוי של עשרת הדברות; "סרט הכסף" – פרס איגוד מבקרי הסרטים האיטלקיים עבור הסרט הזר הטוב ביותר שהוקרן באיטליה; 1994 – פרס מקרן "תנ"ך ותרבות" בשטוטגרט עבור העיסוק בנושאים עדכניים ומעל לכל על "עשרת הדברות"; 2000- פרס מיוחד של החברה הלאומית האמריקאית של מבקרי הסרטים עבור הישג יוצא דופן בקטגוריית הסרט הזר). קופרודוקציה של פולין ומערב גרמניה.

1991 חייה הכפולים של ורוניק (תסריט בשיתוף עם קז'ישטוף פייסייביץ')– שתי צעירות זהות, בעלות אותו שם ורגישות באותה מידה, חיות במקביל בשתי מדינות שונות. הקשר הפסיכולוגי בין שתיהן הוא חזק, למרות שאינן מכירות האחת את השנייה ויש להן רק אינטואיציה לגבי מערכת היחסים ביניהן. זו שחיה בפולין היא זמרת. כשהיא מתה משימוש-יתר במהלך קונצרט, השנייה, שחיה בצרפת, נוטשת באימפולסיביות את מאמציה להפוך למוסיקאית (פרסים: 1992 – פרס "ברווז הזהב" של הירחון "פילם" עבור הסרט הפולני הטוב ביותר לשנת 1991; פסטיבל הפרסים הבינלאומי בקאן – פרס חבר השופטים הבין-דתי). קופרודוקציה פולנית-צרפתית.

1993 שלושת הצבעים: כחול (תסריט בשיתוף עם קז'ישטוף פייסייביץ'). ג'ולי מאבדת את בעלה ואת ביתה הקטנה בתאונת דרכים. היא אינה מצליחה למצוא מטרה אחרת בחיים; היא חופשיה ויכולה לבחור לעשות כל דבר, אך איננה מסוגלת למצוא את הכוחות ליהנות מהיתרון של חירותה, עקב המכה של מות בני משפחתה (פרסים: 1993 – פסטיבל הסרטים הבינלאומי, ונציה – ארי הזהב; 1994 – שלוש מועמדויות לפרס "קיסר" של האקדמיה לאמנות הסרטים בצרפת: הסרט הטוב ביותר, הבימוי הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר; טרנוב, פרס הסרט של טרנוב – פרס "משקרון" מטעם הקהל; פרס "ברווז הזהב" מטעם הירחון "פילם" – פרס מיוחד עבור הישגים בשנת 1993). קופרודוקציה פולנית-צרפתית.

1994 שלושת הצבעים: לבן (תסריט בשיתוף עם קז'ישטוף פייסייביץ') – צרפתיה אטרקטיבית נוטשת את בעלה, מעצב-שיער פולני מהגר משעמם. היא חשה בבירור הרבה יותר נעלה ממנו. הפולני הנואש, מצד שני, מגלה ערמומיות מפתיעה. הוא מתכנן לנקום בה על ידי כך שיוכיח לה את ערכו, יזכה מחדש בהערכתה ואולי אף באהבתה. קישלובסקי הדגיש לעתים קרובות שבסרט הזה הוא התקרב לקומדיה בדרך שאינה טיפוסית לעבודתו (פרסים: 1994 – פסטיבל הסרטים הבינלאומי, ברלין – דב הכסף עבור בימוי; 1995 – פרס "ברווז הזהב" מטעם הירחון "פילם" – עבור הסרט הפולני הטוב ביותר לשנת 1994). קופרודוקציה פולנית-צרפתית.

1994 שלושת הצבעים: אדום (תסריט בשיתוף עם קז'ישטוף פייסייביץ') – סרט זה עתיר בסמלים וסימנים ומתמקד באנשים שמחפשים אחר ה"חצי השני" שלהם. הסיפור מתוכנן לשכנע את הצופים שזוגות אידיאליים כאלו תוכננו על ידי הגורל, אך ה"חצי" שלהם עלול לחלוף על פניהם בזמן ובחלל בלי שייפגשו לעולם. לכן, במטרה להימנע מפספוס ההזדמנות שלנו לאושר עילאי, עלינו לקרוא בתשומת לב את הסימנים המוצפנים שמופיעים לפנינו (פרסים: 1994 – מועמדות לאוסקר על תסריט ובימוי וכן על צילום קולנועי לצלם פיוטר סובוקינסקי; מועמדות ל- BAFTA על התסריט והבימוי; מועמדות לפרס "קיסר" של האקדמיה לאמנות הקולנוע בצרפת על התסריט והבימוי; פרס ג. מלייז). קופרודוקציה פולנית-צרפתית.

אחרים
קז'ישטוף קישלובסקי ביים גם מספר הפקות תיאטרון לטלוויזיה, כולל רשיון לציד (מבוסס על כתביה של זופיה פוסמיש, 1972), לבדוק את המלך (מבוסס על ספרו של סטפן צווייג "נובלת שחמט", 1973 ), אינדקס הקלפים (מחזה שכתב תדיאוש רוזביץ', 1976) ונדנדה בשניים (מחזה מאת וויליאם גיבסון, 1976). קישלובסקי גם ביים הפקה בימתית של מחזה שלו, קורות חיים (המבוסס על סרט שלו באותו שם), בתיאטרון הישן בקראקוב.

מספר סרטים נעשו בהתבסס על תסריטים של קישלובסקי. בשנת 2000 יז'י סטאר עשה את בעל-חיים גדול (התסריט עובד על-פי סיפור קצר בשם "הגמל" מאת קזימיירז אורלוס). ב-2001, סרטו העלילתי של הבמאי הגרמני תום טיקוור שמיים, הופק בגרמניה ואיטליה והתבסס על תסריט של קישלובסקי ופייסייביץ' ("גן עדן").

מספר סרטים דוקומנטריים נעשו על קז'ישטוף קישלובסקי. אלו כוללים את סרטו של קז'ישטוף ווייז'ביצ'קי אני ככה-ככה (1995) וקישלובסקי ו"הצלם החובב" שלו (1999), שיעור בקולנוע מאת דומיניק רבורדין (1996) ומיקולאי יזדון עם הפגישה האחרונה עם קז'ישטוף קישלובסקי (1996).

תרגום: דוד מאיוס

 

 
 

.